רש"י על בבא מציעא כ״ג א:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא כ״ג ע״א:י׳ רש"י על בבא מציעא כ״ג ע״ב:א׳ »

15 וְאָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הִלְכְתָא, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אִי דֶּרֶךְ נְפִילָה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, אִי דֶּרֶךְ הַנָּחָה – נוֹטֵל וּמַכְרִיז. וְזֶה וָזֶה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן – לָא שְׁנָא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלָא שְׁנָא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בֵּין דֶּרֶךְ נְפִילָה וּבֵין דֶּרֶךְ הַנָּחָה – חַיָּיב לְהַכְרִיז.

פירוש רש"י על בבא מציעא כ״ג א:ט״ו

15 הלכתא כריכות ברה"ר כו' - כדמוקי לה בשאין בו סימן:

16 ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו - דליכא למימר מקום הוי סימן דהא לא ידע היכא נפיל מיניה:

17 אי דרך הינוח נוטל ומכריז - מקום ולא יניחם שם שמא ימצאם עכו"ם ויטלם ושמא שכחום הבעלים:

18 אבל בדבר שיש בו סימן כו' - רבא לטעמיה דאמר סימן העשוי לידרס הוי סימן:

« רש"י על בבא מציעא כ״ג ע״א:י׳ רש"י על בבא מציעא כ״ג ע״ב:א׳ »